הגעתי להפגנה בדרום תל אביב, ידיד התקשר ואמר "בואי אנחנו כאן ליד האופנוע" מצאתי אותם וסתם כך דברנו ביננו שמעתי הוראה מאחורי של מפקד "תדחפו אותם, תיישרו את כולם קדימה!" בום!קיבלתי מכה,ארבעה חיילים דחפו אותנו ודחפו ודחפו עד שנפלתי. החברים שלי הספיקו לברוח לצד השני. גם אני רציתי לעבור למרות שלא היה שם שום דבר, אבל שורה ארוכה של שוטרים חסמה לי את הדרך. הם, השוטרים, עמדו כמו חומה מול קבוצה של מפגינים רוקדים וצועקים. אני תוהה אם באותם רגעים שכולנו עמדנו במקום, למה למפקד היה עד כדי כך חשוב ליצור גבול ישר להפגנה? עד כדי כך חשוב שהוא נתן הוראה להשתמש באלימות?
יצירת גבול. יש לנו זכות על שטח בכלל? למה אנחנו סוגרים עכשיו פליטים במחנה? מי בעצם קובע את הגבולות? את המדינות, את הערים? אפשר לדמיין את העולם בלי גבולות בלי חלוקה לשטחים?
דמיינו עולם ללא גבולות נמשיך בטיול הדימיוני ונעבור עד סוריה, נעשה קפיצה קלה ללבנון. כל ישראלי שביקר שם בטח לא היה למטרת הנופים היפים והתרבות השונה. מה דעתכם לנסוע עד אפגניסטן? אין גבול לדמיון. ובעצם למה לא.
למה יש לנו את הצורך להגדיר שטח, לבנות גדר או חומה. להתרחק מהצד השני כמאיים ואין אפשרות לחלוק. כל השאלות (שנראות אולי מגוחכות) מזכירות לי את הסיפור של אפרים סידון (יוסי אבולעפיה אייר) הסיפור "אוזו ומוזו" אני ממליצה בחום. סיפור ילדים שמטיף למבוגרים "איזה שטויות אתם עושים?".
מתקופת התנך יש את הצורך הזה, כך מסתבר, קין קיבל את האדמה וכעונש מה' על רצח אחיו הפך לנווד. דבר מה שמראה לנו שהבעלות על אדמה, על שטח זה לא חדש.
לא יהיה יפה יותר חופש? להפוף את הדמיון למציאות? לפרק את החומה?
.
אי אפשר שלא להיזכר ביצירת אמנות אדמה "גדר מתמשכת", ב 1972 האמן כריסטו הפריד שטח בגדר לאורך 40 קילומטרים.
